"מסתיר בין שורותיו עולם ומלואו: די בשורה אחת של שיר כדי שלנגד עיניו של הקורא יקומו וילבשו חיים."— Prime Minister's Prize jury, 2015
— מתוך דידונימוס / סבינה מסג“דידו (ש. דידובסקי), כותב שירים קטנים ויפים, שירים פשוטים ותמציתיים בנוסח שירת הייקו היפנית, שירה ששמה לה למטרה לתאר תמונות מחיי היום-יום בצורה חדשה ורעננה.
שירי המסע לפולין שונים במקצת, ארוכים יותר, אך הם שומרים על תכונת הפשטות הכמעט לא-רציונלית בסיטואציה של אושוויץ,
זהו ספר המפתה להביא עוד ועוד משיריו הקצרים במקום להאריך בדיבור עליהם.”
"קובץ שירים צנום וקטן, ולשונו מצומצמת ומרוכזת. בתהליך של הזרה מתוחכמת אך לא מתחכמת, נוצרת אירוניה מעורבת באמפתיה."— ACUM jury (Bezhrano, Golan, Be'er)
"דידו כותב שירה בשלה, חכמה, עמוקה. הרגישויות שלו חורגות ממעגל האני ומצוקותיו... הלשון השירית של דידו מוסיקלית, מרוכזת ומשעשעת בעדינות."— חמוטל בר-יוסף
"יַם הַחֲמָמוֹת נוֹצֵץ כָּסוּף עִם סְנַפִּירֵי כָּרִישׁ / אוֹקְיָנוֹס עֲנָנִים עָמֹק בּוֹהֵק לָבָן בְּסַנְוֵרִים"— מתוך הכליל, שורות החיבור בין סונטות I ו-II
שלושה גברים, סיר ירקות, בקבוקי בירה — סיפור השוזר אהבת חיים נהנתנית בגסיסה אטית. השופטים (סמל, גרינברג, אדף) ציינו את הפשטות הדקדקנית, ביטול המירכאות לדיבור הישיר, והעירוב המוחלט בין פעולות ההווה לאירועי העבר.
לקריאת הסיפור →חזרה אל בית הילדות, אל קסם שלא ניתן לשחזר. מבט ארוך אל בית ריק, מראה תלויה על דלת ארון, גרגרי אבק בקרני שמש צהריים.
לקריאת הסיפור →ש. דידובסקי, הידוע בשם העט "דידו", נולד וגדל בפתח תקווה וחי בירושלים. הוא עבד לפרנסתו כגנן וניהל את המשק החקלאי בחוות הנוער הציוני למרגלות מנזר סן סימון בירושלים — דבר שטבע חותם עמוק על השפה החקלאית והנופית בשירתו.
ארבעת ספרי השירה שלו — "אבן גיר רכה" (1999), "לזכר הזמן" (2003), "האיש מבבל" (2012) ו"מקומי" (2020) — והכליל "בדרך" (2025) — זכו להוקרה רחבה בקרב המבקרים, אך נשארו רחוקים מאור הזרקורים בשל ענוותנותו של היוצר.
בפרוזה הקצרה שלו ניכר אותו קול שקט, אותו מבט אוהב על פרטים יומיומיים שהופכים לשירה — סיר ירקות שמתבשל, חדר ילדות שננטש, גרגירי אבק בקרני שמש צהריים. שירתו "חודרת ללב הקורא בישירות בלתי מצויה", כותבת ועדת פרס ראש הממשלה ב-2015.
בין המוטיבים החוזרים בעבודתו: הזמן והזיכרון, האב, מסעות אירופאיים בשנות התשעים, נופים, מחזור פולין (יוני 2001) ב"לזכר הזמן", החזרה אל הלילה הישראלי ב"מקומי", והדרך כמטאפורה ב"בדרך" — כליל סונטות שפורסם בעיתון הארץ באפריל 2025.
אשמח לשמוע על קריאת הספרים, על תגובות לסיפורים, על שאלות, או לכל דבר אחר.
הודעתכם נשלחת ישירות אליי בדואר אלקטרוני, ואשתדל להשיב בהקדם.