דידו

בבקר מוקדם , כשהחושך שלט ובאויר היתה צינה שלפני יום קיץ חם , התעוררתי , מוכן ומזומן לצאת לדרך , ואני עייף ומוטרד . התעוררתי מצלצול הטלפון. התקליט אמר השעה ארבע וחמש עשרה דקות. בלילה עוד הספקתי לריב עם אבא . הוא אמר אני מתעורר לבד ,לא צריך להזמין השכמה חבל על הכסף של הטלפון . אמא אמרה לו חיים , עזוב , העיקר שהילד יישן בשקט . ביקשתי שלא ידאגו , הבטחתי שאחרי שאנחת או אחרי שאפגוש את מרגרט אטלפן אליהם . אבא ישב בכיסא והביט לרחוב . חבל על הנסיעה שלך ,אמר , לא אכפת לה ממך , היא שטיק נביילה ולך אין עיניים לראות את זה . מרגרט שמחה לפגוש אותי ואני שמחתי שהיא שמחה לפגוש אותי . היא שהתה באי קרוב עם עוד כמה אנשים שפגשה , נופש זול לפני החזרה הביתה . מרגרט הציעה לי להצטרף . כעבור יומים אמרה מרגרט שהיא חשבה שאני בא כדי לבלות איתה לפני שנפרד , לא כדי להתאבל עליה בפניה . ידעתי שאין סיכוי . אמרתי למרגרט שלמחרת אני נוסע . בבקר היא ליותה אותי לאוניה, אמרה טייק קר ונשקה לי . נשקתי לה ועליתי לאונייה למזנון בסיפון הפנימי . רק עשר דקות מתחילת ההפלגה עליתי למעלה , לסיפון הפתוח , להסתכל. שבוע שכבתי בשמש בחוף נידח של אי רחוק . הכרתי שלוש נשים מנורבגיה והחלטתי להמשיך לגרמניה. אחרי ימים של נסיעה הגעתי לאיטליה . כשהגעתי לרומא הלכתי לאמריקן אקספרס . לא חיכיתי למכתב אבל הידיעה שיש לי מטרה , הרגיעה אותי . בערב הלכתי לגן ציבורי שעוד בצהריים בחרתי בו כמקום לינה . התעוררתי בבקר מעונן וקודר שאיים בגשם כבד . הגן הריק נמלא רוח קרה וטיפות גדולות ואני התחלתי לבכות . בבית הקפה הראשון שמצאתי שתיתי במהירות שתי כוסות קפה , פרוע ומקומט , עוד כוס אחת שתיתי לאט , מתבונן בגשם ששטף את הרחוב וכשהשמש יצאה מבין העננים יצאתי לדרך צפונה . בגרמניה חיכה לי מכתב באמריקן אקספרס.

למרות שזה עלול להיות לא חכם בשביל אף אחד מאיתנו אני רוצה לשמור על קשר איתך . אני לא מצליחה למצוא מילים מפני שאני כבר לא יודעת מה אני מרגישה כלפיך .אנחנו נשלה את עצמנו אם נחשוב שמשהו היה יכול להצליח ביננו . היינו בני מזל שהיו לנו בכלל כמה ימים טובים . גם כעת אני יכולה לזכור כמה ימים שהיינו קרובים , ימים שמחים כשהיינו בקיבוץ . אולי זה היה באותם ימים של קור מקפיא וגשמים כבדים בחוץ , כשהמקום החם והנעים היה במיטה . אתה צריך לדעת שכל פגישה ביננו במישור שונה מחברים טובים היא בלתי אפשרית . אם תגיע לקליפורניה אני מקווה שנוכל להפגש , כל עוד נבין אחד את השני כמה שאפשר .שנינו נוטים לרומנטיזציה האחד של השני , ואתה עוד יותר ממני . אני עדיין נמשכת אליך , לסגנון החיים הנוכחי שלך כצד אחר של עצמי , הצד הרומנטי , אבל אני אישה בעלת רצון חזק למרות שהבטחון שלי התערער לאחרונה . אני עדיין מחפשת את דרכי ואינני יכולה לתת תשובות לאף אחד . נראה כאילו הנסיעה שלי רק תרמה עוד מבוכה לחיי אבל ברור שאינני מצטערת עליה . עם הזמן , הכל ירגע ויכנס למסגרת , לא קשוחה מידי , אני מקווה . שמור על עצמך וכתוב לי עוד .

נסעתי לספרד . לסביליה הגעתי עם גשם דק ששטף את פנסי הרחוב . הסתובבתי בפסיאו דל קריסוטבל ליד הנהר נחתי בחנות יין בתחנת הרכבת שתיתי כמה בקבוקי בירה והמשכתי ללכת לאט מגלגל כמה סיגריות לאורך הנהר מעשן עד שהיום החשיך ואורות העיר השתקפו במימיו שעוברים כאן כבר שנים ונמצאים כאן כבר שנים ריח המסע הגעגוע למשהו האחר הלא שייך שאני רק עובר בו היופי הקושי השובע הנחת העייפות המרץ ההתפעמות האכזבה והכל שמתחלף זה בזה מהיום למחר מלא בתאווה אדירה לא ברורה להמשיך ללכת לראות להתנסות בבדידות למצוא אישה ולראות עוד משהו מלבד הנראה לעיין הכמיהה הזאת חסרת התכלית שמגיחה מזמן לזמן ממערות חשוכות . בסן סבסטיאן פגשתי צרפתי שסיפר על עבודה טובה בדייג בצפון נורבגיה . נסעתי לנורבגיה. באמריקן אקספרס חיכה לי מכתב . סוף סוף , בהחלט סגנון חדש במכתבים שלך . הרבה יותר החלטי ועדיין מאכזב . כעת יש שלושה נושאים לדון בהם . ההתכתבות שלנו , אני עצמי ופגישתנו העתידית . אם אתה חושב שמתי שהוא נפסיק לכתוב זה לזה ונשאר רק זכרון שמונח על מדף מאובק בפינה כלשהי בראש , כדבריך , ביחד עם ערימות של חויות שנשכחו מזמן , הרי שאתה מחמיץ את הנקודה העיקרית בחליפת המכתבים שיש ביננו , שבאה ליצור מערכת חדשה ביננו . בא נכיר בעובדות : אתה ואני נועדנו לעבור בדרכים שונות בחיים . זה עדיין לא אומר שלא נוכל להיות בקשר , לספר על רגשות , פחדים , מה שלא יהיה . זה לא קשור למרחק הפיזי , אבל אני לא בטוחה . יתכן , שזה הזמן הנכון להפסיק את חליפת המכתבים שלנו . כעת על עצמי . הייתי רצינית איתך . רגשותי כלפיך , גם אם לא הצליחו לעבור בסביבה זרה לי , היו אמיתיים וכנים . אתה עדיין אותו אדם שרציתי להכיר , וגם כעת אני רוצה להכיר , אם כי בדרך אחרת . אני יוצאת מתוך ההנחה שגם אצלך זה ככה . אני אדם סוער ומקווה שתמיד אהיה . כשאני עומדת מול נסיבות חדשות ההחלטה קשה עלי תמיד . האפשרות של משהו חדש , באותו מצב , ממלאת אותי תקוה . הרעיון של פגישה נשמע לי טוב .אבל לא בפאריז . אולי בלונדון . אכתוב לך על כך אם תרצה לשמוע ממני שוב . הניסיון שלי בהפלגות עד אז כלל רק שייט בירקון כשהייתי ילד . במוצאי שבת היינו נוסעים אבא ואני , שוכרים סירה ויוצאים לשוט שעה . אבא חתר ואני ישבתי מולו . דימיינתי שאנחנו מגלים ארצות חדשות . כאשר חזרנו למעגן הקטן עם כל האורות חלמתי שחזרנו ממסע ארוך וכעת הייתי על אונייה של ממש , עשויה מברזל , ארבעה סיפונים בתוכה וסיפון העבודה הפתוח בירכתיים . בהפלגה הראשונה הייתי מוקסם . אחרי שבועיים בים חזרנו לנמל . בכפר אני רואה את הילד ההוא מסתובב בגן הציבורי . הגן מכוסה שלג . גם האשוחים סביבה מכוסים שלג כבד והם מאבדים משהו מהזקיפות שלהם פה ושם ענף נוטה מטה בצד אחד של הגן יש קיר אבן נמוך מאחורי שורת עצים. הילד עומד במרכז הגן ידיו עטויות כפפות הוא מתכופף, חופן שלג בידו האחת ובשניה טופח על השלג שבידו עד שיש לו כדור עגול ומבטו סוקר את גבולות הגן מנסה למצוא מטרה ראויה והוא ממשיך לעגל את הכדור בכפות ידיו עד שהוא בוחר מטרה והוא זורק את הכדור בתנועה איטית בקשת רחבה שיהיה לו מספיק זמן להתענג על המעוף עוקב במבט אחרי כדור השלג עד שהוא פוגע בגזע עץ ומתנפץ להרבה רסיסים ורק כתם לבן קטן נשאר על הגזע ושוב הוא נוטל קצת שלג ביד אחת ומהדק בשניה בוחר מטרה ומידי פעם הוא מוציא את הידיים מהכפפות נושף עליהן הבל פה חם משפשף אותן זו בזו מכניס אותן לכפפות וממשיך ויש בו ובשקט הזה משהו עזוב נטוש חולם הוזה שליו רק הרחש הרך של כדור שלג מתנפץ אל הגזע או קיר האבן והקולות הקטנים של הרסיסים שנוחתים על רצפת הגן המושלג והחריקות הרכות של הנעליים שלו בשלג מתערבבות בשריקה הרכה של הרוח באמירים וערב יורד והתחיל להחשיך. בדואר חיכה לי מכתב . עד כמה שאני רוצה לפגוש אותך , זה לא כל כך פשוט . אני מחפשת דירה בלוס אנג'לס ומקוה למצוא עד סוף החודש . המקורות הכספיים שלי הם לא בלתי מוגבלים . הרבה יותר זול לחיות עם תרמיל על הגב . אני עובדת , כך שאינני יכולה לקחת את כל הזמן שאני רוצה וגם לא בהכרח מתי שאני רוצה . סביר להניח שאוכל לקחת חופשה בסביבות יוני , וגם אז , רק לשבוע . לונדון נראית לי מקום טוב להפגש , וגם ככה אינני לגמרי בטוחה שאוכל להגיע . עד שלא תהיה לי דירה , שכאן היא דבר יקר ,לא אוכל לדעת כמה זמן וכסף אוכל להקדיש לחופשה . הערה אחרונה : אני קצת מהססת לתכנן חופשה איתך . אלא אם אין לאיש מאיתנו ציפיות נוספות . אתה לא בדיוק יכול להאשים אותי אחרי יון . היו לי יותר מידי פגישות לא טובות מכדי שלא אהיה מודאגת . אני לא יכולה להרשות זאת לעצמי , רגשית , כספית , ובהתחשב בזמן המועט העומד לרשותי . בהצלחה בדיג , הרבה דגים ברשת . אביב הגיע ועונת הדיג הסתיימה . אחרי ארבעה ימי נסיעה ברכבת ובטרמפים בדרכים שהחלו להוריק הגעתי לברגן לבקר את אנה , ושוב יצאתי לדרך, לאוסלו . עמדתי לצד הכביש , אפילו לא מניף יד, מסתכל על כל ההרים האלה מוציא מהתרמיל לחם שחור חמאה וגבינה בקבוק יין לבן לועס בנחת סופג את השמש נשען על מעקה הסיפון של מעבורת שמביאה אותי לצד השני של הפיורד מנמנם בשמש על חבילות קש ליד אסם הולך בצידי הדרך עד הערב ישן במלון קטן יושב בבית קפה בבקר שעה ארוכה אחרי שהכפר התעורר לעבודה והולך ליציאה מהכפר עומד ושר עד שהטרמפ הבא לוקח אותי הלאה ואחרי הצהריים הייתי באוסלו, במרכז העיר, בנמל , יושב על ספסל מול הים, עייף מעט, עדיין לבד, ביבשה כמו בים . בערב הייתי אצל מרי וכריסטינה. השארתי כתובת למכתבים באמסטרדם וזאת סיבה טובה לנסוע לשם. מרי הציעה להצטרף אלי לנסיעה לאמסטרדם. באמריקן אקספרס באמסטרדם לא חיכה לי מכתב . נסעתי לארץ לביקור וחזרתי לנסוע – יוון, יוגוסלביה, גרמניה, בגרמניה חיכה לי מכתב באמריקן אקספרס . שמחתי לשמוע שאתה נוסע לישראל . ישראלי אמיתי לא יכול להיות רחוק משם לנצח . מעניין איך היה הביקור . כתוב לי . אני שמחה גם לשמוע שאולי תגיע לארצות הברית . יתכן שאנחנו באמת לא יוצרים חברות חדשה ואנחנו רק מתקשים להפרד ממשהו שהיה , כמו שאתה טוען , אבל אני לא חושבת שזה נכון . אני לא חושבת שאי פעם איבדת אותי . למעשה , מעולם לא מצאת אותי , למרות שהיינו ביחד איזה זמן . רק הזמן יוכל להגיד כמה שני אנשים יכולים להיות קרובים . לא היה לנו זמן ללא הגבלה , ואינני בטוחה שלו היה , היינו מוצאים כל אחד את מי שהוא רצה למצוא . יתכן שאיבדת מישהי שלו הכרת אותה לא היית רוצה בה כלל . אבל אם באמת תגיע לכאן ותבקר אותי נוכל לדבר ישיר , בלי הפער של המכתבים . אני אשמח אם תבוא כי כרגע המעורבות שלי בעבודה היא כזאת שאינני רואה אותי מגיעה לאירופה בקיץ הזה . באזור כפרי עתיר שדות חומים שנחצו בכביש קטן שכמעט נבלע בין התלמים מצאתי עבודה אצל איכר . אהבתי לקום מוקדם בבקר , לצאת לאויר הקר שצרב את הגרון . הייתי ניגש לטרקטור בחיבה שיש למשהו מוכר במקום רחוק וזר , ויוצא לעבודה . עד חשיכה הייתי עובד , רוח קרה מצליפה בַּפָּנִים , חום המנוע מול הבטן וקולו היציב נספג בשתיקה הבודדת שלי . אחרי חודש המשכתי לברלין. באמריקן אקספרס חיכה מכתב . אני עדיין חושבת על הביקור שלך בישראל . לא כתבת עליו הרבה . יש לי כמה שאלות בקשר למכתב שביקשת ממני כדי שתוכל להכנס לארצות הברית . אני בהחלט אכתוב מכתב שבו אזמין אותך לשהות אצלי . אם זה כל מה שדרוש אין בעייה , אבל תבדוק בבקשה אם מכתב כזה צריך לכלול התחיבות לשלם חובות שלך . אני לא חוששת שתשאיר אחריך חובות , בהחלט לא . הבעייה יכולה להיות אם תפצע או תחלה למשל , יומים אישפוז בלוס אנג'לס יכולים לעלות אלף דולר ויותר. לפעמים אני מרגישה שככל שהביקור שלך מתקרב , אנחנו מתרחקים . תן לי לדעת מה שיותר מהר מה קורה . הסתובבתי כל הקייץ, גשם ושמש, הופעות של הגדולים באמת ברלין, אמסטרדם, בריסל, מינכן. לקראת סוף הקיץ נגמר הכסף . נסעתי לנורבגיה . הים כבר לא היה הרפתקה . הים היה עבודה. רציתי שהמשטרה תתפוס אותי ותגרש אותי . שוב יצאתי לים , ריק כמו חדר קירור של אוניה בתחילת הפלגה . לא היה לי כסף והייתי לבד . ניסיתי לראות את היופי במראה של אוניה בודדדת פולחת את הים משום מקום לשום מקום עד שובה אל הנמל ולא הצלחתי. התנחמתי בארגז בירה שהיה בתא שלי ובחוברת פורנוגרפית שלקחתי ממישהו . בדואר היה מכתב . איך אוכל להסביר לך את ההערה שלי שאנחנו מתרחקים ככל שהביקור שלך מתקרב ? אולי זה עניין של זמן ודברים שעברנו כל אחד בדרכו מאז שנפגשנו יוצרים את המרחק בינינו . אני עדיין לא בטוחה שאתה מבין את מצבי כעת . הדירה שסוף סוף מצאתי מעסיקה אותי מאוד וההוצאות הכרוכות בה גדולות . אני לא מתכננת לנסוע לשום מקום בקרוב. בכדי להשלים את התמונה ולהיות איתך ישרה לגמרי , הכרתי מישהו בזמן האחרון , ונוצר ביננו קשר טוב . מה לעשות , שום דבר איננו פשוט . אם אתה לא בטוח מה אנחנו , חברים או סתם נאהבים לשעבר , קח לך את הזמן הדרוש ותחשוב . אני עצמי חושבת עליך לעיתים קרובות , לא במובן של עתיד משותף כשלהו . אני תוהה אם באמת נוכל להיות חברים . אני לא בטוחה בזה . במכתבים שלך יש איזה ניתוק , אבל בקרוב תגיע , ואז נדע. עד אז , שמור על עצמך וכתוב לי . אביב הגיע . הגיע הזמן לנסוע לאמריקה . הכנתי כרטיס טיסה והודעתי למרגרט מתי אגיע . כשהקברניט הודיע שאנחנו עומדים לנחות בלוס אנג'לס הסתכלתי בחלון על כמויות אדירות של אורות בכל השטח שנראה מהחלון . לקחתי מונית לכתובת של מרגרט . לחצתי על כפתור האינטרקום . כן, אמרה מרגרט. זה אני, אמרתי. יופי, אמרה מרגרט, אני פותחת, קומה שביעית הדלת הראשונה מימין. היא פתחה את הדלת בחיוך נשקה על לחיי והכניסה אותי . הנחתי את התרמיל , עומד במקומי . שב, שב על הספה אמרה מרגרט והביאה בקבוק יין ושתי כוסות. היתה לה תסרוקת אחרת. הייתי עייף מאוד . " אתה נראה טוב , אני מתה לשמוע על הנסיעות שלך , המכתבים שלך ממש יפים " " בשביל זה צריך הרבה זמן ואני עייף מהטיסה , טסתי שתים עשרה שעות בערך . ספרי על החבר שלך זה בטח יותר קצר " " בחור נחמד שהכרתי בעבודה , אולי תפגוש אותו כאן " הדירה שלה היתה דירת חדר . " תגידי , אפשר יהי לגור אצלך כמה ימים " " זה לא נוח אצלי , אבל דיברתי עם חברים טובים שיש להם דירה גדולה וזה בסדר , תוכל להיות אצלם . ניסע אליהם מחר , בינתיים , ספר לי קצת על הנסיעות שלך " סיפרתי על צרפת ועל ספרד כאילו דיברתי עם נהג שלקח אותי טרמפ . בבקר מרגרט אמרה שיש לה רק מפתח אחד והיא תשאיר לי אותו , רק שאחזור לפני חמש , שהיא תוכל להכנס הביתה . התעוררתי יותר מאוחר ויצאתי לעיר . משך היום התפשטה בתוכי האכזבה כמו גלי מים מתפשטים באגם הרבה זמן אחרי שהאבן נבלעה בתוכם . פתאום הקיף אותי גוש שחור , לא מזוהה, מכל צד, לא משאיר לי פינה להמלט אליה. לא רציתי להסתכל לשום מקום, לא החוצה ולא פנימה, לא רציתי לראות את החושך כשסגרתי את עפעפי. חזרתי למרגרט כמה דקות אחרי חמש. היא חיכתה מחוץ לבניין. אי אפשר לסמוך עליך, צעקה . ישבתי ימים במלון זול מסתכל בבנינים מכוערים ואנשים מתרוצצים. הייתי לבד לגמרי, נטוש בלוס אנג'לס הגדולה, חי בתוך ערפל כלשהו שמטשטש את הפרטים, עמעום שלא נובע מהזמן, שהחל באותו רגע עצמו בו ארעו הדברים, עומס עצום על הנשמה שלא מתפרקת ולא נשארת שלמה, כמו ציור אימפרסיוניסטי, בלי קו ישר אחד בלי משיכת מכחול מוגדרת ארוכה, אלא נגיעות קצרות של צבע על מברשת שבונות את האור, ההרגשה, הדבר ההוא, התמצית, התחושות, העיוורון, העלבון, הטיפשות , והקדוש מכולם , התמימות . טילפנתי למרגרט. השארתי הודעה במזכירה האלקטרונית שתשלח אלי מכתבים אם יגיעו לאמריקן אקספרס בפאריז ונסעתי לשדה התעופה.